מ. מקרקעין 130-05-21

תקציר

פסק הדין דן בעניינו של בית משותף בתל אביב שבעליו נדרשו על ידי העירייה לשפץ את חזית הבניין בשל מצבו הירוד. בעלי הדירות קיימו אסיפה והחליטו לאשר את עבודות השיפוץ ולתת רישיון לקבלן כללי לביצוע השיפוץ. אחד הבעלים, התובע, סירב לשלם את חלקו בהוצאות בגין עבודות השיפוץ משום שסבר שהן מיותרות ומוגזמות, וכן טען כי עיקר עבודות השיפוץ נדרשו בשל פעולות בלתי חוקיות שבוצעו על ידי דיירים אחרים בבניין שפגעו ברכוש המשותף. התובע, שהיה בעל מרתף בבית המשותף, ביצע את עבודות השיפוץ בעצמו באמצעות חברה קבלנית שבבעלותו ולאחר מכן פנה לבית המשפט בבקשה לשיפוי בגין ההוצאות שנגרמו לו, וכן לפטור אותו מתשלום חלקו בגין שיפוץ הרכוש המשותף. פסק הדין דן תחילה בתביעת התובעים לסעד כספי לשיפוי ההוצאות שהוצאו להם בגין העבודה שבוצעה ברכוש המשותף. היא קובעת כי התובע לא היה רשאי לקחת את החוק לידיים ולבצע את העבודה בעצמו, מה גם שהוא הפריע לעבודות השיפוץ שהוחלט עליהן האסיפה הכללית של בעלי הדירות. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהעבודות שביצעו נבעו מצורך דחוף לתקן ליקויים ברכוש המשותף, ואף לא הוכיחו כי עבודות אלה בוצעו באופן ראוי ובעלות סבירה. לפיכך, התביעה לסעד כספי נדחית. לאחר מכן דן פסק הדין בבקשת התובעים לסעד הצהרתי שיפטור אותם מתשלום חלקם בהוצאות שיפוץ הרכוש המשותף. בית המשפט מדגיש כי כל בעל דירה בבית משותף מחויב על פי דין להשתתף בהוצאות הנדרשות לאחזקתו וניהולו התקין של הרכוש המשותף, אלא אם נקבע אחרת בתקנון המוסכם. חובה זו הינה מוחלטת ועצמאית, ולא ניתן לקזז אותה בתביעות כספיות כלפי בעלי דירות אחרים. התובעים לא הביאו כל ראיה לכך שבעלי הדירות האחרים גרמו נזק לרכוש המשותף, ועל כן בקשתם לפטור נדחית. יתר על כן, בית המשפט קובע כי עבודות השיפוץ נופלות בגדר תחזוקה נאותה של הרכוש המשותף, ואינן רק השבחה שיש בה כדי להעלות את ערך הדירות. לפיכך, דין התביעה לדחות את תביעת התובעים. כמו כן חויבו התובעים בהוצאות המשפט של יתר הנתבעים, בסך 31,500 ₪.