פ"א 213/08

תקציר

פסק הדין מתאר את הרשעתם של שני משיבים שביצעו עבודות בנייה ללא ההיתר הנדרש והשתמשו בקרקע לצרכים חריגים במושב כלנית. העבודות כללו בניית חמישה בתי הארחה מעץ, פרגולה והוספת גג רעפים, חלקם באזור דרכים. התביעה טענה להחמרת הענישה, הכוללת הכפלת הקנס והריסה מיידית, תוך אפיון העבירה ככלכלית במהותה. בתוך כך, ההגנה הדגישה את נסיבותיהם האישיות של המשיבים, היעדר הכנסות, משפחה גדולה וחובות, וטענה כי הבנייה עודדה על ידי הרשות המקומית. גזר דינו של בית משפט קמא כלל קנס, תשלום אגרה ו-12 חודשי הריסה. המערער עתר להחמרת הענישה, לה התנגדו המשיבים, תוך שהם מציינים את רישיון העסק שלהם ואת האכיפה הבררנית כטענות. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה את הערעור תוך שימת דגש על חומרת עבירות הבנייה. היא הגדילה את הקנס, הורתה על כפל אגרות והטילה איסור על שימוש במבנים. בית המשפט אף קבע מועד סביר להריסה וקבע כי המשיבים, בהיותם בני זוג, אחראים במשותף לקנס. פסק הדין נועד להרתיע מפני עבירות דומות באמצעות החמרת הענישה, המשקפת את חומרת הבנייה הבלתי חוקית, תוך התחשבות בנסיבות המשיבים ובסיכוי לפתרון תכנוני.