בג"צ 9353/08

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה נגד החלטת המשיב להחרים ולהרוס חלקים ממבנה שבו התגורר מחבל שהיה אחראי לפיגוע קטלני. בית המשפט מכיר בסמכותו של המשיב לשנות מדיניות, במיוחד כאשר הנסיבות משתנות. מדובר בשימוש בתקנה 119, המאפשרת הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעה. על אף שהדבר מוטל בספק מוסרי, בית המשפט מקבל את טענת המשיב כי שינוי המדיניות מוצדק נוכח ריבוי הפיגועים המבוצעים על ידי תושבי מזרח ירושלים, לרבות בנה של העותרת. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהערכת גורמי הביטחון את יעילותן של הריסות בתים כגורם מרתיע, מה גם שהעותרים נמנעו מלהציג חוות דעת מומחה נוגדת. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי החלטת המשיב עומדת במבחן המידתיות, במיוחד בהינתן האפשרות להציל חיים. פסק הדין מתייחס גם לחששות ההנדסיים של העותרת ומוצא אותם בלתי מבוססים. לבסוף, בית המשפט אינו רואה טעם להרחיב את ההרכב הדן בעתירה, שכן המשיב מעולם לא התחייב להימנע משינוי המדיניות. השופטת נאור, אליה הצטרפו השופטים גרוניס ורובינשטיין, מסרה את ההחלטה פה אחד, תוך הדגשת תפקידו המוגבל של בית המשפט בבחינת אמצעי הביטחון והתקווה שההרתעה תציל חיים.