ע"א 10213/07

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מתייחס למחלוקת על שומת מס הכנסה שהוציאה רשות המסים (המשיב) לנהג מונית (המערער). המערער טען, כי רשות המסים לא החזירה לו את מסמכיו ופנקסי חשבונות הקשורים לעסקיו, דבר שפגע ביכולתו לערער על השומה ביעילות. אולם, בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי המערער לא נפגע שכן לא הגיש תחשיבים חלופיים גם לאחר החזרת המסמכים. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת המערער כי לא כל פנקסי החשבונות שלו הוחזרו. לגופו של ערעור קיבל בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומצא ראיות רבות התומכות בשומת רשות המסים, לרבות אי התאמות בנסועה ובהוצאות הדלק של כלי הרכב, שיעורי ביטול גבוהים ועליות בלתי מוסברות בדוחות ההון של המערערת. בית המשפט קיבל גם את שיטת השומה החלופית של המשיב, אשר השוותה את דוחות ההון של המערער בשנים 1995-2002 וגילתה גידול משמעותי בהונו ללא הסבר מתקבל על הדעת. חרף דחיית מרבית טענות המערער, קיבל בית המשפט, בשים לב למעמדו היחסי של המערער בבית המשפט המחוזי, את הערעור בשתי נקודות הנוגעות לחישוב השומה על ידי המשיב. בית המשפט קבע כי החישוב צריך להתחשב ב-20,000 ק"מ נסיעה פרטית במקום 10,000 ולהגדיל את אחוז נסיעות הסרק מ-30% ל-35%. הערעור התקבל אפוא בחלקו, ובית המשפט המליץ לדחותו, בהתחשב בהתנהלותו הפסולה של המשיב, ללא צו להוצאות. ההחלטה ניתנה ב-29.4.10.