ע"ע 93/09

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את ערעורו של המערער, מר נפתלי בנקין, בנוגע לתביעתו להוצאות נסיעה והפרשי שכר במהלך עבודתו כעובד מדינה. עניינו של המערער בדרישת המערער לדמי נסיעה גבוהים יותר בשל אי התאמתן הנטענת של תחבורה ציבורית ממקום מגוריו למקום עבודתו ותביעתו לפיצוי שכר בגין זמן נסיעה. בית המשפט אישר את החלטת בית הדין האזורי, בקובעו כי המערער, שהשתמש ברכבו הפרטי לצורך נסיעות, אינו זכאי להוצאות נסיעה נוספות מעבר למקסימום שנקבע בחוזר החשב הכללי. בית הדין דחה גם את התביעה כי זמן הנסיעה לעבודה ייחשב כזמן עבודה, וציין את היעדר כל הסכם או דין החל התומכים בטענה זו. כמו כן, דחה בית הדין את טענת המערער בדבר הרעת תנאי העבודה בשל עלויות הנסיעה הגבוהות, והדגיש כי אין בסיס משפטי לטענותיו. בסופו של דבר נדחה הערעור, כאשר בית המשפט הציע למערער לשקול את חבילת ההטבות שמציעה המדינה, אשר עשויה להקל על הוצאות הנסיעה שלו. בנוסף, ההחלטה הורתה למר בנקין לשלם למדינה הוצאות ערעור בסך 3,000 שקל, דבר המעיד על סופיות ההחלטה ומחזק את יישור קו של בית המשפט עם אמות המידה המשפטיות שנקבעו בנוגע לקצבת נסיעות לעובדים ופיצוי על זמן נסיעה.