עב"ל 38917-12-22

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור לאחר ניתוח מעמיק של הטענות והראיות שהציגו הצדדים המעורבים. בית המשפט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהתבסס על קביעות עובדתיות מפורטות שערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת בהן אלא אם קיימים טעמים חריגים, שאף אחד מהם לא נמצא במקרה זה. ראיות הווידיאו מילאו תפקיד מכריע בתמיכה בממצאי בית המשפט המחוזי, שכן הן הראו את המערער הולך כרגיל ללא סימני כאב או צליעה נראים לעין, בניגוד לטענות המערער על כאבים עזים לאחר נפילה. כדי להבטיח את נכונות הקביעות, נקטה ערכאת הערעור בצעד חריג של התייעצות עם מומחה רפואי שחוות דעתו אימתה את ממצאי בית הדין האזורי. המומחה קבע כי הסרטון לא הצביע על צליעה, אסימטריה או פגיעה חריפה, וייחס את תסמיני המערער לנזק ניווני. בנוסף, המערער נמנע מלזמן עדי מפתח, והעד היחיד שהביא לא היה עד ישיר לאירוע, דבר שפגע באמינותו. הערעור כלל גם טענות סותרות בנוגע לתיעוד הווידיאו, שערערו עוד יותר את עמדתו. בקשת המערער לחקור בחקירה נגדית עדים מסוימים לא נענתה, שכן בית המשפט לא מצא בסיס לבקשה זו, תוך שהוא מדגיש כי עדים אלה אינם בהכרח מיושרים עם הצד שכנגד. לאורך כל ההליך צוין כי בית המשפט המחוזי היה גמיש ואיפשר למערער להציג ראיות למרות טעויות פרוצדורליות, אך טענותיו של המערער בדבר משוא פנים בשל תושבותו נדחו כחסרות בסיס. משכך, הורה בית המשפט למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב בשל מחדל הערעור ואופיין הבלתי ראוי של טענות המערער.