תא"מ 47642-07-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגיש תובע המבקש להשיב את סכום השיק שנמשך ביום 28.11.2017, אשר אושר לכאורה על ידי הנתבע כערב. הנתבע התנגד לביצוע השיק, והתיק נסב סביב השאלה האם חתימת הנתבע אכן הייתה על גב השיק המאשר את התשלום. נטל ההוכחה מוטל על התובע, כמחזיק השיק, להוכיח כי הנתבע חתם עליו כערב. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהחתימה על השיק היא של הנתבע. התובע הציג תצהיר ומסמכים נוספים המכילים לכאורה את חתימת הנתבע, אך אלה לא נחשבו כראיה חותכת. הנתבע הכחיש את החוב וטען כי חתימתו זויפה, ועדותה של בתו תומכת בגרסתו לאירועים. זאת ועוד, הדין החל בעת ביצוע העסקה, חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, דרש קיומו של חוזה הלוואה בכתב, אשר התובע לא יכול היה לספק. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הוכיח כי חתימת הנתבע הייתה על הצ'ק, ולכן התביעה לתשלום נדחתה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, ותיק ההוצאה לפועל נסגר. החלטה זו התקבלה מבלי לפגוע בערעור כדין.