פ"א 43331-02-14

תקציר

בעלת בניין בתל אביב הורשעה בעבירה על סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בכך שהשתמשה בקומת הקרקע של הבניין שלה לשתי יחידות דיור נפרדות ללא היתר. היא ערערה על פסק הדין וטענה כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו העובדתיות, בהחלטותיו הפרוצדורליות ובהערכתו את התנהלות רשויות האכיפה. היא ערערה גם על גזר דינה, שכלל קנס וקנס יומי על המשך העבירה, בטענה שהוא חמור באופן חריג בהשוואה לעונשים במקרים דומים. ערכאת הערעור דחתה את כל טענות המערער ביחס להכרעת הדין, וקבעה כי החלטת בית משפט קמא הייתה מפורטת, מנומקת היטב ומבוססת על ראיות מספיקות. בית המשפט אישר את ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם השימוש שעשתה המערערת בנכס לא הותר על פי היתרי הבנייה וכי המפקחים שערכו את הביקורת היו בעלי ההסמכה הנדרשת ופעלו בהתאם לדין. היא גם לא מצאה כל הצדקה לטענות המערערת בדבר התנהלות ההליך ורשויות האכיפה. באשר לעונש הסכים ערכאת הערעור כי העבירה נמשכת וכי לא ניתנה למערער הודעה בכתב להפסיק את השימוש החורג, המצדיקה הטלת קנס יומי. עם זאת, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, לרבות חוסר הבהירות בהיתר הבנייה, גילה ומצבה הבריאותי של המערערת, והעובדה שזו העבירה הראשונה שלה, הפחית בית המשפט את הקנס ל-115,000 ₪. שאר גזר הדין נותר ללא הפרעה.