עת"מ 1357/05

תקציר

העותר, תושב הכפר פסוטה, הגיש עתירה נגד המועצה המקומית פסוטה וחברה הגובה עבורה ארנונה. העותר ביקש פטור מארנונה או הנחה של 100% על ביתו עד לסלילת כביש גישה לביתו, וכן כדי למנוע מהמועצה המקומית לנקוט נגדו הליכי גבייה מנהליים. מקורה של העתירה במכתב שקיבל העותר בשנת 1996, בו הוא מודיע לו כי המועצה המקומית החליטה לפטור אותו מתשלום ארנונה עד לסלילת כביש גישה לביתו. עם זאת, המועצה טענה כי לא התקבלה החלטה כזו וכי למכתב אין תוקף. יתר על כן, הם טענו כי ההחלטה, אם תתקבל, תהיה בלתי מורשית ובלתי חוקית. בית המשפט מצא כי החלטת המועצה הפוטרת את העותרת מארנונה לא התקבלה כדין ולמעשה בטלה בשל היעדר הרשאה כדין. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות העותר בדבר שיהוי מופרז מצד המועצה בפתיחת הליכי גבייה, וקבע כי העותר עצמו השתהה משמעותית בנקיטת ההליכים למרות שקיבל דרישות תשלום שנתיות. עוד קבע בית המשפט כי למועצה סמכות לקבל החלטה חדשה המבטלת כל פטור קודם, וכי העותרת אינה יכולה לטעון להחלטה כדין או להבטחה שלטונית. גם טענות העותר בדבר אי חוקיות הליכי הגבייה וההסתמכות על ההחלטה הנטענת נדחו, כאשר בית המשפט ציין כי ההליכים התנהלו כדין וכי העותר לא הוכיח די הצורך כל הסתמכות על החלטת המועצה. לסיכום, קבע בית המשפט כי חובת העותרת בתשלום ארנונה היא כדין ודחה את העתירה, בכפוף לכך שהמועצה תפתח בהליכי גבייה נאותים. העותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דינו של כל אחד מהמשיבים.