ע"א 15331-05-17

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, בטענה כי שלחו לו דברי פרסומת בניגוד לחוק התקשורת. עם זאת, טענת התובע כי הנתבעים שלחו את הפרסומות לא הוכחה, שכן התובע ויתר על זכותו לחקור את הנתבעים. נטל ההוכחה עבר אפוא לתובע להוכיח כי דבר הפרסומת נשלח ביודעין, כאמור בחוק התקשורת. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי לבסס כי הנתבעים שלחו ביודעין את הפרסומות המדוברות. יתר על כן, הנתבעים הגישו הודעת צד ג' נגד הדיוור – הצד שנטען כי שלח את הפרסומות – והתובע לא ניסה לכלול את הדיוור בהליך או לזמן אותו לעדות. בית המשפט קבע כי הנתבעים אינם אחראים למעשיו של הצד השלישי, מה גם שנקטו בצעדים לקיום חוק התקשורת והתקשרו עם הדיוור למטרות שיווקיות. גם טענות התובעת בדבר אחריותו האישית של הנתבעת 3, מנהלת תאגיד, נדחו, שכן התובעת לא הוכיחה כי נתבעת זו הפרה את חובתה למנוע משלוח פרסומות שלא כדין. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והתובע חויב בכיסוי הוצאות הנתבעים ושכ"ט עורך דין, בסך 10,000 ₪, שינוכו מהבטוחות. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם על ידי המזכירות.