פ"א 50609-02-12

תקציר

שני ערעורים הוגשו על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה להרוס גדר שנבנתה שלא כדין על רכוש ציבורי, תוך פלישה לאזור שבו מתבצעות עבודות פיתוח. המשיבה, אישה בת 94 בעלת סנגוריה ציבורית, דחתה את ערעורה, שכן הריסת הגדר נמצאה לטובת הציבור. גם ועדת התכנון המקומית הגישה ערר בדרישה להריסה מיידית, שגם היא נדחתה. בית המשפט קבע כי צו ההריסה מוצדק, שכן הגדר הפריעה לעבודות הפיתוח. בעוד שגילה המתקדם של האישה ומצבה הרפואי נלקחו בחשבון, בית המשפט מצא כי האינטרס הציבורי גובר על שיקוליה האישיים. הצו מאפשר תקופת חסד של שנתיים להריסה, אלא אם כן המשיב יעבור למקום אחר, דבר שנראה כהחלטה מאוזנת בהתחשב בנסיבות. שני הערעורים נדחו, ובית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא, לרבות דחיית ההריסה בשנתיים. פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים והעתק יישלח אליהם על ידי המזכירות.