בר"ע 11093-01-17

תקציר

המבקשת, פיזיותרפיסטית במקצועה, סבלה מפגיעה בעבודה בברכה השמאלית ואובחנה כנכות זמנית ולאחר מכן קבועה. הוועדה הרפואית לעררים העריכה את נכותה בשיעור של 10%, בניכוי 5% בגין "מצב קודם". המבקשת ערערה וטענה כי הניכוי לא היה מוצדק על סמך רישומה הרפואי ובדיקת MRI, וכי הוועדה לא הודיעה לה על כוונתה להחיל סעיף נכות שונה מזה ששימש את הוועדה בדרג א'. בית המשפט האזורי בנצרת דחה את ערעורה וקבע כי החלטת הוועדה הייתה מוצדקת על סמך הראיות ונפלה בגדר שיקול דעתה הרפואי. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דין זה, שגם הוא נדחה. השופט קבע כי ניכוי תנאי קודם על ידי הוועדה נתמך בראיות, לרבות בדיקת ה-MRI ודברי המבקש עצמו. כמו כן, סעיף הנכות שנבחר היה ראוי שכן הוא שיקף את הנכות התפקודית באיבר הפגוע, והוועדה לא נדרשה להודיע למבקש על כוונתה להשתמש בסעיף שונה מזה ששימש את הוועדה בדרג הראשון. מאחר שבית המשפט לא מצא טעות משפטית בהחלטות הוועדה או בית הדין המחוזי, בקשת רשות הערעור נדחתה. פסק דין זה הינו מקיף ויסודי, וטיעוני המבקש וההלכות הרלוונטיות נשקלו בכובד ראש טרם קבלת החלטה זו.