הפ"ב 59989-10-17

תקציר

המשיבים טוענים כי אין עילה לבטל את פסק הבוררות ועל כן יש לדחות את הבקשה. המבקשים, לעומת זאת, מבקשים לבטל את פסק הבוררות מכמה טעמים. ראשית, הם טוענים כי נפלה טעות בפסק הבוררות, אך השופט טוען כי טעות בפסק הבוררות אינה סיבה מוצדקת לבטלו. שנית, המבקשים טוענים כי צדדים שלא היו חלק מהסכם הבוררות הואשמו או זוכו. עם זאת, השופט מוצא כי הסכם הבוררות ופסק הבוררות מפרטים שניהם את אותם צדדים ולכן טענה זו נדחית. שלישית, המבקשים טוענים כי הבורר חרג מסמכותו, אך השופט חולק על כך וקובע כי הבורר פעל במסגרת הסכם הבוררות. עם זאת, השופט מקבל את טענת המבקשים כי הבורר חרג מסמכותו בכך שתיקן את פסק הבוררות פעמיים לאחר שניתן, ולפיכך יש לבטל את הפסק השני והשלישי. עוד טוענים המבקשים כי תוכן פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור, אך השופט טוען כי לא כך הדבר, שכן פסק הבוררות מתייחס לסכסוכים כספיים ואינו פוגע בעקרונות יסוד כלשהם. לבסוף, באשר לטענת המבקשים כי איבדו אמון בבורר, מציינת השופטת כי טענה זו אינה ישימה, שכן הליך הבוררות כבר הסתיים. ככלל, השופט קובע כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות הראשון, ואילו את הפסק השני והשלישי יש לבטל בשל חוסר סמכותו של הבורר לשנותם לאחר מתן פסק הבוררות הראשון.