פש"ר 1484/08

תקציר

בית המשפט מוצא כי שרבט אחראית לתשלום עבור השבחת הנכס המדובר. השופט דוחה את טענותיו המקדמיות של שרבט לפיהן יש לדון בבקשה באופן עצמאי בבית משפט מוסמך, וטוען כי שרבט לא עתר עבורה והצדדים עצמם התמקדו בסכסוך מבלי להעלות את סוגיית הסמכות. השופט דוחה גם את טענתו של שרבט להפרה פרוצדורלית ואת טענתו כי ההסכם המסדיר את הנכס אינו תקף, ומוצא אותו מחייב. השופטת מציינת כי התנהלות שני הצדדים מעידה על הסכמה ביניהם בנוגע לתשלום ההשבחה. ההיגיון והשכל הישר תומכים בהחלטה זו, שכן יש לפצות על שיפורים מהותיים בנכס. השופט מתקשה להאמין כי שרבט לא היה מודע לחובתו לשלם עבור ההשבחה, מה גם שחתם על ההסכם המכיר בזכותם של הנאמנים לקבל את שווי ההשבחה. השופט מתייחס גם לפסק דין ששרבט היה מודע לו והסכים לו, התומך עוד יותר בעמדת הנאמנים. הטענה העיקרית נוגעת לשמאות הנכס, כאשר שרבט מעלה התנגדויות שונות. השופט פוסק לטובת הנאמנים, ומוצא את דו"ח השמאי משכנע. הערכת השמאי לעליית שווי הנכס עקב השיפורים שבוצעו מתקבלת, לרבות הבהרתו כי שווי השוק לא היווה פקטור בבדיקתו. השופט דוחה גם את טענותיו של שרבט לפיהן השמאי טעה בהערכת שווי העבודה וכי היה צריך להציג לו קבלות. באשר לתביעות שרבט לנזקים נוספים, קובעת השופטת כי אלה אינן רלוונטיות להחלטה הנוכחית, המתמקדת בשווי ההשבחה ובנזקים הנטענים שגרם החייב. לבסוף, השופט מורה לשרבט לשלם לנאמנים 500 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, ולכסות את הוצאותיהם בסך 11,700 שקל.