עת"מ 9196-11-13

תקציר

העותרים מבקשים להכריז על חובם כמיושן ולאשר את העברת זכויותיהם במקרקעין לרוכש. החוב המדובר נובע מדמי עיור שראשיתם בשנים 1998-2003. בית המשפט קובע כי הרשות המקומית, כמשיבה, לא עשתה מאמצים מספיקים לגביית החוב לאורך השנים, וכי הליכי הגבייה שנפתחו בשנת 2005 הגיעו מאוחר מדי. השופט פוסק לטובת העותרים, ומקבל את טענתם כי החוב התיישן בשל חוסר המעש של המשיב. עוד מורה השופט למשיבים להמציא את האישורים הדרושים להעברת זכויות הקניין של העותרים, שכן סביר להניח שהעותרים לא היו מודעים לחוב עד לאחרונה ולא יכלו לערער עליו. ההחלטה מתבססת גם על פסיקות קודמות, כגון פרשת נסיר, התומכת בתפיסה כי עיכובים מנהליים יכולים להוביל לדחיית תביעות שהוגשו מחוץ ללוחות הזמנים הנדרשים. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענות המשיבים בדבר עיכוב בעתירה וחוסר סמכות. משכך, העתירה מתקבלת, והמשיבים מצווים לבטל את הליכי הגבייה, להכריז על החוב כמיושן ולספק את האישורים הדרושים להעברת הנכס, תוך נשיאה בהוצאות העותרים.