בג"צ 594/78

תקציר

בפסק דין מפורט התייחס בג"ץ לעתירה של נציגי תעשיית הטקסטיל שביקשו להשיב את כספי הממשלה שהיו אמורים להספיק עד 1983, על סמך הבטחות שניתנו במשא ומתן קודם. העותרים הרחיבו את פעילותם בהסתמך על הבטחות אלה. עם זאת, בסוף 1977 הודיעה הממשלה על הפסקת כספים אלה כחלק ממדיניות כלכלית חדשה. בית המשפט דחה את העתירה, בעיקר מכמה טעמים: ראשית, העותרים התמהמהו יתר על המידה בהגשת הערעור, שכן הם המתינו למעלה מעשרה חודשים לאחר ההחלטה לחסל את הכספים בטרם הגישו את העתירה. במהלך תקופה זו, הם ניהלו משא ומתן על פיצוי חלופי, כגון זיכויים לייצוא, תוך קבלת העובדה שהכספים לא יוחזרו. שנית, בית המשפט לא מצא חובה חוקית מצד הממשלה לקיים הבטחות כאלה להתחייבויות מימון עתידיות. היא הדגישה כי אף רשות ציבורית אינה יכולה לכבול את עצמה שלא להפעיל את סמכויותיה השלטוניות או את שיקול דעתה התקציבי בעתיד, במיוחד כאשר התחייבויות כאלה כרוכות באישור המחוקק. יתר על כן, הסתמכותם של העותרים על פסיקה קודמת כדי לבסס חובה שלטונית לקיים הבטחות לא נמצאה ישימה, שכן מקרים אלה היו כרוכים בחובות מיידיות ולא באילוצים חקיקתיים עתידיים. משכך, קבע בית המשפט כי ציפיות העותרים המבוססות על אינדיקציות שלטוניות קודמות אינן מהוות זכויות הניתנות לאכיפה, נוכח השינוי במדיניות הכלכלית ובהיעדר כל התחייבות פורמלית ומחייבת מצד המדינה. עוד הובהר בהחלטה, כי לא ניתן להפעיל השתק נגד הממשלה בעניינים הנוגעים לשינוי מדיניות או לפררוגטיבה חקיקתית.