ת"א 50384/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפטי מורכב בין אישה גרושה, התובעת, לבין גבר, הנתבע, שחיו יחד. התובעת, בשנות הארבעים לחייה ואם לשניים, קיבלה מתנות מפוארות, לרבות חנות הרשומה על שמה, מהנתבע, אלמן. כאשר התובעת סיימה את מערכת היחסים ביניהם, הנתבע תבע אותה בגין הפרת הבטחה להינשא. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הנתבעת, והורה לתובעת להשיב את דמי השכירות שהתקבלו מהחנות ולהעביר את הבעלות בחנות. לאחר מכן תבע התובע את הנתבע לשיפוי על סמך מכתב המבטיח פיצוי במקרה של תביעה משפטית. בתוך כך, הנתבעת תבעה מנגד סך של 940,000 ₪ ותבעה את השבת המטלטלין מהתובעת ובתה. בית המשפט המחוזי בתל אביב נתן פסק דין מפורט בשנת 2006, בו קבע כי התובעת היא הבעלים של החנות וכספים מסוימים, אך עליה להשיב דמי שכירות לנתבעת. בית המשפט העליון אישר באופן חלקי פסק דין זה בשנת 2009, התיר לנתבע לחזור בו ממתנת הדירה בשל התנהגותו המחפירה של התובע ואישר את החזרת החנות אליו. בנוסף, אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין הג'יפ והכספים שהועברו לתובע. עם זאת, בתי המשפט לא פסקו בתביעת השיפוי של התובע והותירו אותה להליך נפרד. תביעת השיפוי של התובעת, ששורשיה במכתב המבטיח פיצוי בגין תביעה משפטית, מבקשת להשיב לה את הוצאות המשפט. הנתבעת, אשר הסכימה לשיפוי זה, חויבה לשלם לתובע סך של 452,764 ₪ הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. סכום זה כפוף להפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. באשר לתביעה שכנגד, דחה בית המשפט את דרישות הנתבע, שכן אין לו כתב שיפוי. גם התביעה נגד בתו של התובע, מיטל כרמי, שרק חתמה על שטר השכירות של החנות, נדחית, שכן היא הייתה שולית לאירועים. פסק הדין, שניתן במאי 2012, מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום הנ"ל עבור הוצאות משפט, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 12,500 ₪, תוך הדגשה כי החלטות החנות והבעלות בדירה הן סופיות.