עמ"ת 41213-08-11

תקציר

הערר מתייחס לבקשה לשחרור ממעצר של נאשם בהחזקת כ-7 ק"ג חשיש, עד לסיום ההליכים המשפטיים. המערער, עבריין ראשון בן 22 עם אישה ותינוק, ביקש מבית משפט קמא לשקול את שחרורו לצורת מעצר חלופית, דבר שבית המשפט דחה ללא קיום דיון. הערעור מערער על החלטה זו, וטוען כי היה על בית משפט קמא לקיים דיון וכי החלופות שהוצעו על ידי המערער לא נשקלו כראוי. הערעור מערער גם על המלצותיו השליליות של שירות המבחן ביחס לחלופות, וטוען כי הן הושפעו שלא כדין מסירובו של המערער להודות ולמסור פרטים על העבירה. בית המשפט אינו מוצא טעם בטענותיו המהותיות של המערער. יודגש כי עבירות סמים שאינן לצריכה עצמית דורשות בדרך כלל מעצר בפועל, והחלופות שהוצעו נתפסו, ובצדק, כבלתי מחמירות מספיק כדי להפחית את הסיכון. בית המשפט מציין את תפקידו של שירות המבחן בבחינת התאמתן של חלופות ואת המלצתו, אשר נשקלה כראוי על ידי בית המשפט קמא. אשר להעדר דיון, מכיר בית המשפט בכך שחוק המעצרים מחייב דיון בבקשות לעיון חוזר, אך מוצא כי נסיבות חריגות הצדיקו את החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המערער שלא בפניה. בית המשפט מדגיש את הצורך למנוע ניצול לרעה של הליכים משפטיים ואת סמכותה הטבועה של הרשות השופטת לנהל את הליכיה ביעילות. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי הנסיבות במקרה זה לא היו קיצוניות דיין כדי להצדיק חריגה מהדרישה החוקית המפורשת של שימוע. בסופו של דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי מבחינה תיאורטית, דבר המאשר את הצורך בדיון, אך לא ניתן סעד אופרטיבי, שכן החלופות שנבחנו לא היו מספקות. פסק הדין כולל הנחיות לתיקים עתידיים בנוגע לדיונים בענייני מעצר ושחרור. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים וללא השפעות תפעוליות, ומשאירה את המערער במעצר עד תום ההליכים.