עב"ל 542/09

תקציר

המקרה המדובר הוא ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין תביעת רופא בגין פגיעה בעבודה. המערער, כירורג לב, לקה באירוע מוחי במהלך ניתוח לב. התביעה נדחתה במקור על ידי המוסד לביטוח לאומי, שכן לא הוכח כי לאירוע המוחי קדם "אירוע חריג". לאחר מכן פנתה המערערת לבית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה אף הוא את התביעה, בקובעו כי לחץ מתמשך אינו "אירוע חריג". הערעור לבית הדין הגבוה לעבודה נסוב סביב ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, כאשר המערערת חולקת על אפיון האירועים שהובילו לאירוע המוחי. לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי התעלם מעדויות מסוימות בדבר עוצמת עומס העבודה, כמו גם הנסיבות הספציפיות ביום האירוע. בנוסף, טען המערער כי בית המשפט שגה באפיון ההיסטוריה הרפואית שלהם, דבר שהשפיע על פסק הדין בעניין הקשר הסיבתי בין העבודה לבין השבץ. לאחר עיון בראיות ובטיעונים, קבע בית הדין הגבוה לעבודה כי הערעור יידחה. בית המשפט הסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי תקופת הלחץ שקדמה לאירוע המוחי לא הייתה "אירוע חריג" וכי אין ראיות חותכות לשיא חריג או להסלמה ביום האירוע. בית המשפט העליון אמנם הכיר בכך שבית המשפט המחוזי אכן שגה בהתייחסו להיסטוריה הרפואית של המערער, אך בסופו של דבר מצא כי טעות זו אינה מצדיקה שינוי תוצאת התיק. הערעור נדחה, והחלטת בית הדין האזורי נותרה בעינה, ללא פסיקת הוצאות.