ד"מ 40532-02-21

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת תשלום מעובד זר מהפיליפינים נגד מעסיקו בגין ניקיון ביתו. התובעת עבדה אצל הנתבעת משנת 2012 ועד שיצאו לחופשת לידה בשנת 2020 ולאחר מכן החליטה שלא לחזור לעבודה. התובע טען כי עליהם לקבל דמי הבראה, פדיון חופשות, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים. הנתבע טען כי התובע כבר קיבל שכר מופרז והתפטר מרצונו ללא הודעה מוקדמת. נמצאו פערים בין חשבונות שני הצדדים לגבי מועד תחילת העסקה, שעות עבודה, שכר ומתכונת עבודה. בית הדין נדרש להכריע בגורמים אלו והאם התפטרותה של התובעת מזכה אותה בפיצויי פיטורים. השופטת פסקה לטובת התובעת וקבעה כי ההעסקה החלה בשנת 2012, שעות העבודה השבועיות היו בין חמש לשש והשכר עמד על 50 שקל לשעה. התפטרותה של התובעת לאחר חופשת הלידה הייתה מוצדקת לצורך הטיפול בילדה ולכן זכתה בפיצויי פיטורים. הנתבע חויב לשלם לתובע דמי הבראה, פדיון חופשות, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים, בניכוי 7,600 ₪ שהנתבעת כבר שילמה לתובע. הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובע עמד על 10,506 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. כמו כן חויב הנתבע להפריש לתובע שכר טרחת עורך דין, בסך 3,000 ₪.