תא"מ 37082-11-20

תקציר

הנאשם לא הצליח להפריך חזקה זו. 3. טענת הנתבע כי התובע הסכים למחול על החוב במסגרת הפיוס בין עופר לנתבע נדחית. מהראיות שלפנינו עולה כי התובע לא היה צד לפיוס בין הנתבע לבין עופר, והנתבע לא הוכיח כי התובע הסכים למחול על החוב במסגרת הפיוס או בדרך אחרת. אכן, מהראיות עולה כי התובע, שלא היה צד לפיוס בין בני הזוג, ניצל את ההזדמנות לדרוש את כספו בחזרה מעופר, ועופר אף התחייב לפרוע את החוב, כאמור. 4. יודגש, כי הנתבעת לא טענה כי פרעה את החוב לתובע או כי הוא נפרע באמצעות עופר, ואף לא טענה כי החוב נקבע. מכל מקום, טענות כאלה לא הועלו בכתבי הטענות או בעדות הנתבע, ולכן הן לא נדונו. 5. בסיכומו של דבר, התביעה מתקבלת. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 32,000 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן ממועד התביעה ועד לתשלום מלא, בתוספת ריבית כקבוע בחוק החוזים והנזיקין [נוסח חדש], התשמ"א-1981, ממועד עילת התביעה ועד לתשלום מלא. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪.