רע"פ 6371/14

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט דן בבקשה למתן רשות ערעור בפעם השלישית על החלטה הנוגעת להיקף העונש שהוטל על המבקש. בית המשפט לא מצא הצדקה למתן חופשה כזו, וציין כי ערעורים על ענישה ניתנים רק במקרים של חריגה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, שלא הייתה ישימה כאן. עניינו של המבקש עסק בעבירות מס, שבהן העונשים, לרבות מאסר וקנסות, הם סטנדרטיים בשל השפעת העבירות על אוצר המדינה ועל השוויון בנישום. קשייו הכלכליים של המבקש לא נמצאו מספיקים כדי להקל בעונש, בדומה לתקדימים שבהם אי כושר כלכלי אינו משנה את חומרת העונש. עוד ציין בית המשפט כי בקשות קודמות להארכה לטיפול במחדלים לא הועילו, והוחמרו בשל עיכובים המיוחסים במידה רבה למבקש. נסיבות אישיות נשקלו על ידי בית משפט השלום בעת מתן גזר הדין, ונשמר העיקרון לפיו אינטרס ציבורי והרתעה קודמים בתיקי עבירות מס. הימנעותו של המבקש מלהצדיק את הצורך בתסקיר שירות מבחן החלישה עוד יותר את ערעורו. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, מה ששב והדגיש את חשיבות ההקפדה על נורמות ענישה בעבירות מס.