ע"פ 4314/04

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך מר בין דייר, המערער, לבין שכניו בבניין בחיפה. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחבלה בשכנתו, בלה ויבסי איצקוב, בכוונה להחמיר את פציעתה, לאחר שתקף אותה במכשיר מושחז ופצע קשה את ראשה. העובדות התרחשו ביום 10.12.2000, עת טיפסה איצקוב במדרגות לדירתה ופגשה את המערער. לא היו עדי ראייה לאירוע. הנפגעת לא זכרה את האירוע, ואילו המערערת טענה כי נפלה במדרגות. בית המשפט המחוזי לא קיבל את גרסת המערער בשל סתירות בעדותו ובראיות אחרות, לרבות עדויות עדים וחוות דעת מומחים. כתוצאה מכך נגזרו על המערער 13 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו. פרקליטו של המערער טען כי קיימים חריגים לכלל המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הפרוצדורלית. לא היו עדי ראייה לפשע, והקורבן לא זכר את האירוע. עורך הדין טען כי היה מקום לתת משקל רב יותר לחוות דעתו של הסניגור, התומכת בגרסתו של המערער. מנגד, חוות הדעת של התביעה נבחנה זמן קצר לאחר האירוע ולאחר שהנפגע נותח, כך שלא עלה בידיה לקבוע במדויק את סיבת הפגיעה. עורך הדין הטיל ספק גם בהופעת כתמי דם על דלת ביתו של המערער, שלא הבחינו בהם במהלך ביקורה הראשון של המשטרה. המשיב, לעומת זאת, סבר כי ההרשעה מוצדקת וביקש לדחות את הערעור. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על ראיות מספיקות, לרבות עדותו של בעלה של המתלוננת, התרשמות הפרמדיק וחוות דעתו של מומחה התביעה, אשר סתרו כולן את גרסת המערער לאירועים. יתר על כן, חוות הדעת של מומחה ההגנה הכילה אי דיוקים משמעותיים ובצדק לא הועדף על ידי בית המשפט המחוזי. שופטי בית המשפט העליון הסכימו כי הרשעתו של בית המשפט המחוזי מוצדקת וכי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים. הם הדגישו כי גרסתו של המערער הייתה רצופה סתירות וסתירות וסתירות ואילו ראיות התביעה היו משכנעות. בנוסף, התנהגותו האלימה בעבר של המערער וחומרת העבירה הנוכחית הצביעו על כך שנשקפת ממנו סכנה משמעותית, במיוחד בהתחשב בהתפשטות האלימות בחברה הישראלית. העונש שהוטל היה מידתי לנסיבות העניין ולכן הערעור נדחה בשני הסעיפים.