רע"א 6607/19

תקציר

בפסק דין זה הנוגע לבקשת רשות ערעור, מתייחס בית המשפט למשוכות פרוצדורליות הנדרשות למבקש, כגון הוכחת עיוות דין או העלאת שאלות בעלות חשיבות משפטית רחבה יותר, בטרם ייכנס לטענות המהותיות של התיק. בית המשפט קובע כי המבקש מתגבר על משוכות אלה, תוך שימת דגש על הצורך בכללי שיפוט ברורים לבעלי דין המבקשים להגיש תביעות, ומשווה כללים אלה לתמרורים לשם בהירות והכוונה בהליכים משפטיים. כאן המוקד הוא בסמכותו של בית משפט השלום לדון בתביעות משטרה לפי סעיף 93א לפקודת המשטרה, שעניינה בעיקר היבטים של המשפט המנהלי. בית המשפט מכיר בצורך להבהיר החלטות סותרות של בית משפט קמא וקובע כי אם תביעה מערערת בעיקר על החלטות מינהליות – החל מגיוס ועד פיטורי שוטר – היא נתונה לסמכות מינהלית, גם אם מבוקש סעד כספי. הביקורת של בית המשפט ממסגרת את הניסיונות למסגר אתגרים מנהליים כאלה כתביעות אזרחיות בלבד, ומדגישה כי תביעות אמיתיות בעלות אופי מנהלי חייבות להידון בבתי משפט מנהליים. משכך, מקבל בית המשפט את הערעור, דוחה את תביעת המשיב בבית משפט השלום מחוסר סמכות עניינית, ומורה למשיב להגיש לבית המשפט המינהלי המתאים. יתר על כן, ההחלטה מציינת אי נוחות פוטנציאלית ועלויות גבוהות יותר לפיצול הליכים, אך מדגישה את הדבקות בכוונת המחוקק. כתוצאה מכך, פסקי דין קודמים מבוטלים, והמשיב מחויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.