ע"א 734/74

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על שומת הארנונה של בית הרשום כבית משותף ובו חמש דירות. המערערים טענו כי מאחר שביתם רשום ככזה, יש להעריך כל דירה בנפרד לצרכי ארנונה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי חוק המקרקעין, המסדיר רישום מקרקעין, נבדל מדיני המס. בית המשפט קבע כי רישום נכס כיחידת בעלות נפרדת אינו מזכה אותו אוטומטית בשומת מס נפרדת. במקום זאת, הקביעה צריכה להתבסס על חוק מס רכוש. השופטת הסכימה עם עמדת המשיב כי הרישום הוא רק גורם עזר בקביעת גבולות הרכוש ואינו מכריע במקרה זה, מה גם שרישום הבית המשותף נעדר כל תכלית מעשית או כלכלית מעבר להתחמקות ממס. בית המשפט הדגיש כי לרשות מס רכוש הזכות להתעלם מעסקאות מלאכותיות שמטרתן התחמקות ממס בלבד וכי היעדר הוראה מפורשת המתירה זאת בחוק מס רכוש אינו שולל עיקרון זה. בנוסף, השופט ציין כי פרשנות החוק כך שיחייב שומות נפרדות לכל דירה עלולה להוביל לתוצאות לא מעשיות ומעוותות. ההחלטה מתייחסת בקצרה גם להשלכותיו של סעיף 54(א) לחוק מס רכוש ומייחדת את התייחסותם של המערערים לחקיקה זרה בתחום הרכוש המשותף. לבסוף, בית המשפט הורה למערערים לשאת בהוצאות המשיב, והעמיד אותן על סך של 2,000 ל"י.