ע"א 3521/10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור שעניינו שימוש וייעוד של חלקת קרקע מסוימת ותחולת סעיף 195 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המערערים סבורים כי זכות הקדימה שלהם, כפי שהוענקה לפי סעיף 195(2), נזנחה, דבר שיש לאפשר להם לרכוש מחדש את הקרקע המופקעת. עם זאת, בית המשפט, בדעת רוב, קובע כי לא התקיים התנאי הראשון להחלת סעיף 195(2) – שינוי ייעוד הקרקע. ייעודו של המגרש המקורי כאתר תיירות, נופש ופעילויות הקשורות לעפיפונים נותר ללא שינוי מהותי, גם בתב"ע השנייה. התכנית השנייה מתפקדת כהמשך למקור, ובעיקר מפרטת את הוראות הבנייה, מבלי לשנות את ייעוד הקרקע החיוני. למרות שמדובר בשימוש מסחרי מסוים, בעיקר לירידים ותערוכות, פעילויות אלה נתפסות כנלוות ובמסגרת מטרות הפנאי המיועדות, מה שמאשר כי ייעוד הקרקע לא השתנה. לפיכך חל סעיף 195(1) שאינו מעניק זכויות לבעלים המקורי. מעיון בדיני ההתיישנות עולה, כי טענת המשיבים עודנה תקפה באשר ל"תביעת מקרקעין", תוך הדגשת אופייה הקנייני של זכות הקדימה לפי סעיף 195(2). סיכומו של דבר, מאחר שהייעוד לא שונה כדין, הערר מתקבל, מחזק את סיווגה הקיים של הקרקע ודוחה טענות לפקיעת תוקף סטטוטורי.