עת"מ 22954-07-10

תקציר

המקרה הנדון הוא בזוג נשוי, כאשר העותר, יליד 1973, מבקש לשדרג את מעמדם למעמד של תושב קבע בישראל. לבן זוגה של העותרת מעמד קבע בישראל, ולשניים חמישה ילדים משותפים. העותר הגיש במקור בקשה לאיחוד משפחות בשנת 1994, אשר אושרה בשנת 1999. בעקבות האישור שודרג מעמדו של העותר לתושב ארעי בשנת 2001. עם זאת, בשל שינוי מדיניות הממשלה בשנת 2002, לא ניתן היה לשדרג את מעמדו של העותר לתושב קבע, כנדרש בחוק החדש. בעתירה נטען כי אין להחיל את הדין החדש על עניינם וכי יש להכיר במעמדם על בסיס איחוד משפחות, מה גם שילדיהם נולדו בישראל ונרשמו במרשם האוכלוסין הישראלי. זאת ועוד, טענו העותרים כי חל שיהוי בלתי סביר באישור בקשתם לאיחוד משפחות, אשר אמור להצדיק את שדרוג מעמדם. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, והסכים עם החלטת ועדת ההתנגדויות כי העותרים לא סיפקו את המסמכים הדרושים לתמיכה בתביעתם עד סוף שנת 1998 ולא עקבו אחר בקשתם קודם לכן. בית המשפט אף הכיר בכך שהמשיבה פעלה ביעילות באישור הבקשה בתוך חמישה חודשים מיום קבלת המסמכים הדרושים. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.