ה"פ 33806-05-10

תקציר

בית המשפט דחה את טענתו של רחבי כי נערך הסכם מכר בעל פה בינו לבין פרידמן, ותחת זאת קיבל את טענתו של פרידמן כי קיים הסכם פדיון משכנתא בלבד. לדברי השופט, טענתו של רכבי כי בוצעה מכירה לא הוכחה דיה, ואילו גרסתו של פרידמן לאירועים הייתה משכנעת יותר. משמעות דרישת הכתב בחוק הישראלי לעסקאות מקרקעין היא שלא ניתן להכיר בהסכם המכר בעל פה. כמו כן, קבע בית המשפט כי חובו של פרידמן לרחבי כתוצאה מסכום הפדיון הוא הסכום הכולל ששילם רחבי לבנק, בתוספת ריבית המחושבת לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. סכום זה יקוזז במחצית דמי השכירות שקיבלה רחבי מהנכסים המושכרים, בניכוי ערכם המלא בהתאם למועד קבלתם. הצדדים הסכימו למנות שמאי שיעריך את ההשקעות שבוצעו בנכסים, שיתווספו לחובו של פרידמן, ששוויו שנוי במחלוקת כיום. פסק הדין החלקי לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.