תא"מ 1269-10-09

תקציר

בין התובע לנתבע היו יחסי הלוואה במסגרתם הלוותה התובעת לנתבע סכומי כסף שונים והנתבע פרע אותם בצ'קים. ביניהם התגלע סכסוך לאחר שהנתבע ביטל חלק מהשיקים בטענה שהתובע לא נתן לו את הכסף עבורם. התובע תבע את הנתבע לפירעון כ-160 שיקים בשווי כולל של 273,000 ₪, אותם סירב הנתבע לפרוע, בטענה כי התובע לא נתן לו את סכומי ההלוואה המתאימים. עוד טען הנתבע כי התובע היה מלווה מקצועי, ולכן, על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות, הסכמתם צריכה להיות בכתב, מה שלא היה. הנתבע הוסיף וטען כי התובע גבה ממנו ריביות שלא כדין. בית המשפט פסק לטובת התובע. נמצא כי התובע לא היה מלווה מקצועי, ולכן היעדר הסכם בכתב לא ביטל את ההלוואה. עוד נקבע כי הריביות שגבה התובעת היו חוקיות. השופט ביסס את החלטתו על עדותו של התובע, ומצא אותה אמינה יותר מזו של הנתבע. לדברי השופט, טענת הנתבע כי נתן לתובע שיקים בשווי מאות אלפי שקלים מבלי לקבל כל כסף בתמורה, אינה מתקבלת על הדעת. השופט ציין כי הנתבע, בהיותו איש כספים, בוודאי היה מנהל רישומים של עסקאות כה גדולות, דבר שהתובע לא עשה. הוא גם מצא חריג בכך שהנתבע לא הגיש תלונה במשטרה נגד התובע בגין החזקת שיקים במרמה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע נתן לנתבע כסף עבור כל שיק שקיבל, ולכן הורה לנתבעת לפרוע את ההלוואות המיוצגות על ידי השיקים המדוברים, בצירוף עלויות ועמלות נוספות.