ת"פ 15861-02-13

תקציר

הנאשם, שזוכה מדקירת אדם אחר, הגיש תביעה לפיצויים מהמדינה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להורות על פיצויים אם לא היה בסיס להאשמה או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. השופט סיכם את פסק הדין המנחה בעניין זה, הקובע כי לבית המשפט שיקול דעת לפסוק פיצויים לנאשם שזוכה בשתי חלופות: אם לא היה סיכוי סביר להרשעה, או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. השופט קבע כי החלופה הראשונה אינה חלה משום שהחלטת התביעה להגיש כתב אישום נגד הנאשם הייתה סבירה בהתחשב בראיות. באשר לחלופה השנייה, התווה השופט את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט ואת השיקולים שעליו להביא בחשבון, הכוללים את הליכי המשפט, אופי הזיכוי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. לאחר מכן פנתה השופטת לעקרונות הפיצוי וציינה כי הסכום מוגבל לשבריר מהשכר הממוצע במשק, וכי ניתן לפצות על נזקים לא ממוניים, כגון עוגמת נפש, במסגרת תקרה זו. השופט הגיע למסקנה כי לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי למבקש. המבקש זוכה מחמת הספק, והשופט לא מצא כל פגם בהתנהלות התביעה. זאת ועוד, התנהלותו של המבקש עצמו תרמה להמשך ההליך, והוא הציג גרסאות כוזבות לאירועים. טענותיו של המבקש בדבר הפסדים כלכליים לא נתמכו בראיות כלשהן. זאת ועוד, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה החליש את בסיס הבקשה. לפיכך דחתה השופטת את הבקשה לפיצויים.