ע"פ 4148/92

תקציר

עניינו של הערעור בהרשעת המערער על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות פליליות חמורות, לרבות חטיפה לשם רצח, ניסיון רצח, שוד בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין, סיוע לבריחה ממשמורת וסיוע לפעולות לאחר ביצוע העבירה. לאחר שנידון ל-17 שנות מאסר, נדחה ערעורו של המערער לבית המשפט העליון. סוגיה משפטית נוספת התעוררה בנוגע לחילוט רכבו של המערער, סובארו משנת 1975, שנתפס במהלך החקירה. המדינה הגישה בקשה לחילוט, תוך שיהוי פרוצדורלי והעדר הצדקה מספקת שציין בא כוח המערער. החלטת בית המשפט, ברוב דעות של השופטים פאיזם וחפרי-וינוגרדוב, תמכה בחילוט, בעוד השופטת גילאור התנגדה. בערעור נטען נגד החילוט, בנימוק של שיהוי פרוצדורלי והיעדר הצדקה. עם זאת, בתי המשפט קבעו כי הרכב, ששימש לביצוע העבירות, הצדיק את החילוט לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי. נקבע כי אף שיש צורך בשיפורים פרוצדורליים, כגון יישור בקשות החילוט קרוב יותר לגזר הדין, אין בסוגיות טכניות אלה כדי לערער את הבסיס המשפטי לחילוט. בית המשפט העליון קיבל את החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור וקבע כי מעורבותו הישירה של הרכב בעבירות מצדיקה החרמה. בכך הדגיש פסק הדין את חשיבות ההיצמדות הפרוצדורלית תוך הכרה בחלקו האינטגרלי של הרכב בעבירות, מה שהוביל לקיום החלטת החילוט.