בש"פ 2814/09

תקציר

המערער הואשם במספר עבירות, בהן קשירת קשר, חטיפה, כליאת שווא וסחיטה ביחס לאירוע חטיפת צעירה בת 18.5. מעצרו הוארך עד למשפטו. במהלך המשפט התברר כי עדותה של המתלוננת סתרה את הודעותיה הקודמות במשטרה בהיבטים מסוימים, בעיקר בכל הנוגע למערער. המערער ערער על החלטת בית המשפט המחוזי להותירו במעצר, בטענה כי הסתירות פוגעות בעוצמת הראיות וכי על בית המשפט ליתן משקל רב יותר לכך שהמתלוננת הודתה כי שיקרה בהודעותיה הקודמות. עוד טען המערער כי היה על בית המשפט לשקול תסקיר מבחן פוזיטיבי הממליץ על שחרורו ועל עקרון שוויון הטיפול, שכן נאשם אחר בתיק שוחרר למעצר בית. המדינה טענה כי הסתירות בעדותה של המתלוננת לא היוו שינוי מהותי בחומר הראיות וכי היו גורמים נוספים התומכים בעדותה, כגון רישומי טלפונים סלולריים. שופט בית המשפט העליון הסכים עם המערער כי הסתירות בחומר הראיות מצדיקות את שחרורו ממעצר. השופט הדגיש כי שחיקת הראיות ביחס לחלק מהאישומים המיוחסים למערער, תסקיר המבחן החיובי ועקרון השוויון בטיפול גברו על הצורך בהמשך מעצרו. עם זאת, בשל חומרת האישומים, קבע השופט כי יש לשחרר את המערער לצורת מעצר חלופית מחמירה, הכוללת מעצר בית מלא, פיקוח אלקטרוני, ערבויות כספיות גבוהות והגבלות תנועה וקשר עם המתלונן והעדים. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את תנאי שחרורו המדויקים של המערער.