בג"צ 8313/02

תקציר

העותר, מהגר ישראלי שעזב בשנת 1978 ומתגורר כיום בארה"ב, ביקש לקבל קצבת זקנה מישראל על סמך הפרשותיו הקודמות למוסד לביטוח לאומי. בקשתו נדחתה על ידי המכון בעילה של אי התמחות וערעור שהוגש לאחר מכן לבית הדין לעבודה לא צלח. לאחר מכן עתר העותר לבג"ץ בדרישה להורות לשר העבודה והרווחה להתקין תקנות שיזכו אותו בקצבה. בהסתמך על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, טען העותר כי לשר סמכות לעשות כן. עם זאת, בית המשפט קבע כי בעוד שלשר יש סמכות לדון ולהחליט על תקנות אלה, המצב הכלכלי הנוכחי בישראל מצדיק את עמדתו של השר לדחות כל הרחבה של תנאי הזכאות לתושבי חוץ. בית המשפט הכיר בזכותו של העותר להגיש בקשה חוזרת אם ישתנו הנסיבות, אך בסופו של דבר דחה את העתירה וקבע כי החלטת השר סבירה. בהתחשב באופי המקרה, בית המשפט ויתר על הוצאות. סגן הנשיא מצא, השופטת פרוקצ'יה והשופטת חיות הסכימו עם פסק הדין.