בש"פ 2890/09

תקציר

המערער, שהואשם בשורה של עבירות אלימות, לרבות ניסיון רצח, ביקש עיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים. בקשתו של בית המשפט המחוזי לעיון חוזר נדחתה בשל מסוכנותו של המערער לציבור, למרות הסכם סולחה שנחתם בין שני הצדדים המעורבים בסכסוך. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי הסכם הסולחה הפחית את מסוכנותו וכי חיזוק מוסד מסורתי זה ליישוב סכסוכים הוא לטובת רשויות המשפט. עם זאת, המשיב טען כי אין בהסכם כדי להשפיע על הקביעה בדבר מסוכנותו של המערער. השופט, לאחר שבחן את הערעור ושמע את טענות הצדדים, דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי. השופטת הכירה בחשיבותו של מוסד הסולחה אך הדגישה את מגבלותיו בהליך העונשי, את ההשפעות המשתנות בין תיקים שונים ואת חוסר יכולתו לערוב מפני מעשי אלימות חוזרים ונשנים. במקרה ספציפי זה, עבירות האלימות ועברו הפלילי של המערער הביאו את השופט למסקנה כי לא ניתן להפחית את הסכנה הנשקפת ממנו באמצעות הסכם סולחה. מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי הייתה מנומקת ומבוססת, השופט לא ראה עילה להתערב, מה שהוביל לדחיית הערעור. החלטה זו מחזקת את התפיסה כי הסכמי סולחה, אף שהם בעלי ערך, הם בעלי השפעה מוגבלת על הליכים משפטיים, במיוחד במקרים של עבירות אלימות חמורות, והערכת מסוכנות.