ע"א 27538-06-23

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות על הסף תביעה בגין לשון הרע. הטענה נבעה מתלונה שהגיש המשיב (הנתבע) נגד המערער (התובע) לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. שאלת המפתח היא האם התובענה נהנית מחסינות מוחלטת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המתייחס לפרסומים "שנאמרו במהלך דיון" בפני גוף שיפוטי או מעין שיפוטי. אם לא, על בית המשפט לקבוע אם התובענה מוגנת לפי סעיף 15(8) לאותו חוק, המקנה הגנה לתביעת לשון הרע אם הפרסום נעשה "בתום לב". השופט מסיק כי ועדת האתיקה אינה גוף מעין שיפוטי. כמו כן, תלונה לוועדת האתיקה אינה יכולה להיחשב כצעד מקדים בדיון המשמעתי. תחת זאת, השופט מפרש את החוק כמעניק הגנה מיוחדת לתלונות המוגשות לרשויות המוסמכות, כאמור במפורש בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לפי סעיף זה, תלונה היא הגנה תקפה מפני תביעת לשון הרע אם נעשתה בתום לב. השופט מדגיש כי הרחבת החסינות המוחלטת מעבר לגבולותיה הטבעיים תשלול את דרישת תום הלב הקבועה בסעיף 15(8). עוד נציין, כי דעת הרוב ברע"א 1104/07 תומכת בפרשנות זו. לפיכך, הערעור מתקבל, הדחייה על הסף מבוטלת, והמשיבים נדרשים לשלם למערערת הוצאות בסך 6,000 ₪.