עת"מ 43619-02-10

תקציר

העותרים, אזרח ישראלי ובת זוגו הזרה, הגישו בקשה למשרד הפנים להעניק לאישה הזרה אזרחות ישראלית. האישה התגוררה מחוץ לישראל, והמשרד דרש ממנה להגיע לדיון בקונסוליה הישראלית בארץ מגוריה כדי להעריך את כנות הקשר הזוגי של בני הזוג. העותרים טענו כי יש לאפשר לאישה להיכנס לישראל לצורך דיון, שכן הדרישה הנוכחית אינה סבירה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב נוהל המשרד, שלא קבע שימועים מחוץ לישראל לבני זוג זרים, ופסיקות קודמות של בית המשפט העליון שקבעו כי מדיניות גורפת של הרחקת בני זוג זרים מישראל אינה מידתית. פסק הדין במקרה זה נטה לטובת העותרים. השופט הגיע למסקנה כי אין כל אינדיקציה לנישואין פיקטיביים וכי הראיות המנהליות שהוצגו על ידי המשרד אינן מצדיקות חשש לכנות הקשר. לפיכך, החלטת המשרד לחרוג מהנוהל המקובל הייתה בלתי סבירה. העתירה התקבלה, והמשרד נדרש לאפשר את כניסתה של האישה לישראל לדיון בתוך 30 יום, תוך הפקדת ערבות מתאימה. כן נדרש המשרד לכסות את הוצאות העותרים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪.