ת"א 3069/07

תקציר

התובע, שאדמתו נסללה על ידי המועצה המקומית דיר חנא הנתבעת כדי לפנות מקום לכביש 4, תבע תחילה פיצוי בסך 416,000 ₪, אך במהלך המשפט הפחית את הסכום ל-130,000 ₪. בית המשפט הוסיף וצמצם את המחלוקת, והותיר רק את שאלת קיומו או אי קיומו של הסכם בין הצדדים ואת ההשלכות המשפטיות הנובעות מכך. שני הצדדים הציגו חוות דעת סותרות של שמאים שונים לגבי שווי הקרקע והפיצוי הראוי. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, דן ברלינר, שבית המשפט מצא חוות דעת סבירה ומאוזנת. ברלינר העריך את שווי הקרקע ב-625 שקל למ"ר ואת דמי השימוש השנתיים ב-5%. בהכפלת נתונים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי על התובע לקבל פיצוי בסך 49,217 ₪, בכפוף לקבלת התביעה. הצלחת התביעה תלויה בחוקיות ההסכם ובהשלכותיו. שני הצדדים חתמו על הסכם, שכעת טוענת התובעת כי אינו מחייב משום שלנציג שחתם עליו בשם המועצה לא הייתה סמכות חוקית לעשות כן. הנתבע טוען מנגד כי תכליתו של צו המועצות המקומיות היא להגן על כספי המועצה וכי יש לתת תוקף רטרואקטיבי להסכם. בית המשפט מצדד בנתבע בנקודה זו, אך מוצא כי הרחבת הכביש חרגה מתנאי ההסכם, ולפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין השימוש שלא כדין באדמתו. בנוסף, בית המשפט קובע כי אי עמידתה של הנתבעת בהתחייבויותיה על פי ההסכם הופכת אותו לפסול ואינה מונעת מהתובעת לתבוע פיצויים. השאלה האחרונה בעניין היטלי סלילה שהנתבעת לא גבתה מהתובע נפסקת אף היא לטובת התובע. בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 49,217 ₪, וכן הוצאות משפט של התובע, לרבות שכ"ט עורך דין והוצאות מומחה. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.