ת"א 3188/09

תקציר

העירייה הפקיעה חלק מאדמות המבקשים בשנת 1992, וכפיצוי הסכימה לסלול כביש גישה ליתרת הקרקע. הסכם פשרה המפרט את תוואי הכביש ואת פיצויי המבקשים הושג וקיבל תוקף בפסק דין. משהעירייה לא עמדה בהסכם, הגישו המבקשים בקשה לביזיון בית המשפט, שניתנה בחלקה בשנת 2012. הנושא שנותר היה רוחב כביש הגישה. בית המשפט קבע כי העירייה מחויבת לתנאי הסכם הפשרה, לרבות הרוחב הנקוב בנספח ד'. פסק דין משנת 2012 אכף את ההסכם אך הותיר את סוגיית הרוחב ללא פתרון. כעת מבקשת העירייה להתחמק מחובותיה בשל עלויות כספיות גבוהות. עם זאת, למבקשים עומדת הזכות לקבל פיצוי מלא כפי שהוסכם. מאחר שהעירייה קיבלה את הקרקע המופקעת והמבקשים מיצו את הסעדים המשפטיים, יש הצדקה לצו ביזיון בית המשפט. לפיכך, בית המשפט מחייב את העירייה לשלם קנסות יומיים הולכים וגדלים עד להשלמת כביש הגישה לפי הרוחב המוסכם, כאשר סכום הקנס הולך וגדל עם הזמן. העירייה אחראית גם להוצאות המבקשים ולשכר טרחת עורכי הדין בסך 12,000 ₪.