סע"ש 68808-05-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש עובד תובע נגד מעסיקו לשעבר ובעל החברה (הנתבע) בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו כתוצאה מעבודתו. מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת הייתה רבת פנים, שכן הם היו שותפים בחברה בתחילה טרם פירוק השותפות והמעבר ליחסי עובד-מעביד. פסק הדין משרטט את כל ההיסטוריה של מעורבותו של התובע בחברה, החל מהסכם המייסדים שהקים את החברה וקבע את מניות הבעלות של התובע והנתבע. התובע, מפתח תוכנה, עבד בחברה למעלה מ-160 חודשים ופיתח תוכנת מחשב שהפכה לחלק בלתי נפרד מפעילות החברה. בשנת 2008 חתמו הצדדים על הסכם פירוק שיתוף, אשר פירט גם את תנאי המשך העסקתו של התובע, לרבות שכרו, זכויותיו ושעות עבודתו. התובע טען כי הנתבעת שילמה לו בחסר לאורך כל תקופת עבודתו ותבעה תשלומים שונים, לרבות הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה והפרשי הפרשות לפנסיה. בנוסף, התובע תבע פיצוי בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש, בטענה שהנתבע רימה וניצל אותו. התובעת ביקשה גם להטיל על הנתבעת אחריות אישית בגין השכר שלא שולם. בית המשפט בחן בקפידה כל אחת מטענות התובע ואת הטענות המקבילות שהציגו הנתבעים. באשר לשכר העבודה, פסק בית הדין לטובת הנתבעים, וקבע כי שכרה של התובעת חושב נכון על פי הסכם פירוק השיתוף. עם זאת, בית הדין דחה את תביעת הנתבעים לניכוי בשל היעדרותה הנטענת של התובעת מהעבודה, שכן הנתבעים לא התקינו מערכת נוכחות כדי לאמת את טענותיהם. בית המשפט דחה גם את תביעות התובעת לפיצויי פיטורים ולפיצויי עוגמת נפש, ולא מצא כל הצדקה לטענות שהוצגו. מנגד, בית המשפט פסק באופן חלקי לטובת התובעת בעניין פדיון חופשות, הפרשות לפנסיה ושכר לפי חוק הגנת השכר. הנתבעים חויבו לשלם לתובע את ההפרשים המחושבים בסך של 69,286 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מחודש יולי 2018. כמו כן, בית המשפט ראה בנתבעת אחראית אישית לחובות החברה כלפי התובע. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאותיו המשפטיות. לתובע ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בתוך 30 יום, וההחלטה ניתנה שלא בפניו ביום 31.1.2022.