ת"א 2520/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא לטובת התובעת, בעלת זכויות החכירה של חלקות קרקע מסוימות באזור התעשייה ניצני שלום בטול כרם. הנתבעים, העוסקים בעסקי הטקסטיל, חכרו את הקרקע מהתובע אך הפסיקו לכאורה לשלם דמי שכירות באוקטובר 2000. התובע מבקש לפנות את הנתבעים ומבקש פיצוי כספי. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, וטענו לדחיית התביעה מכמה טעמים: חוסר סמכות, סוגיות של ברירת דין, התיישנות וחוסר עילה. עוד הם טוענים כי בית המשפט הדן בתיק נעדר סמכות מקומית, שכן הקרקע המדוברת נמצאת ביהודה ושומרון. עם זאת, הסכם השכירות בין הצדדים קובע את בתי המשפט במחוז תל אביב-יפו כבעלי סמכות שיפוט, ומייתר את טענות הנתבעים בטלות. בית המשפט דוחה גם את טענות הנתבעים בדבר היעדר סמכות מהותית וחסמים פרוצדורליים הקשורים לתיקונים המבוקשים על ידי התובע בכתב התביעה, וקובע כי מדובר בעיקר בהבהרות שיש להתייחס אליהן במהלך הדיון המהותי בתיק. גם טענת ההתיישנות נדחית, שכן עילת התביעה של התובע נחשבת כאילו החלה כאשר הנתבעים הפסיקו לשלם דמי שכירות, שהיה באוקטובר 2000. לבסוף, בית המשפט קובע כי כל המחאת זכויותיו של התובע לגורמים חיצוניים אינה מצדיקה את מחיקת התביעה בשלב זה ויש לבררה ככל שההליך נמשך. התובעת רשאית לתקן את כתב תביעתה, ובקשת הנתבעים לסילוק על הסף נדחית. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים, הנקבעות על סך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.