ע"ע 23169-10-18

תקציר

הערעור התקבל בחלקו. בית הדין הסכים עם ממצאי בית הדין האזורי לפיהם המערערת לא הועסקה לתקופה קצובה, כי המשיב לא ידע על הריונה של המערערת בעת שהחליט לסיים את העסקתה, וכי הפיטורים לא היו קשורים להריון. לפיכך, לא היה צורך להתערב בממצאים במועד שנודע למשיבה על הריונה של המערערת ובנסיבות פיטוריה. בית המשפט הסכים גם עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין טענות המערערת בעניין מסמכים מזויפים, השימוע והפיצוי בגין פגמים בתלושי שכר, כפי שעוגנו בראיות. עם זאת, בית המשפט התערב בשני עניינים. ראשית, קביעת תקופת העסקתה של המערערת, אשר השלכה על זכאותה לדמי חופשה וחגים, ועל הפרשות לקרן פנסיה. בית הדין מצא כי המערערת הועסקה ברציפות ממאי עד נובמבר 2016, ולכן היא זכאית לתשלומים מתאימים. שנית, גובה הפיצוי שנפסק בגין פיטורי המערערת בעודה בהריון ללא קבלת היתר. בית הדין קבע כי הפיטורים בטלים במהותם ועל המשיבה לפצות את המערערת לפי חוק עבודת נשים. המשיב חויב לשלם למערערת 28,891 ₪ בגין הפרת החוק, וכן 1,777 ₪ ו-402 ₪ בגין הפרשים בתשלומי חופשה, חגים ופנסיה. לבסוף, חויב המשיב בהוצאות המערער בערעור, בסך 5,000 ₪.