דב"ע נה/78 - 3

תקציר

שני אחים שעבדו כחרטים ומנעולנים התקשרו בשנת 1984 בהסכם שותפות עם חברת שפיר תכנון וביצוע בע"מ (שפיר) להקמת מחלקת אריזה. המערערים עבדו במחלקה כשנתיים וחצי עד לסיום עבודתם בשנת 1987. לאחר מכן הם תבעו את שפיר, חמישה מבעלי המניות שלה, וחברה נוספת, מסקו, שהשתלטה מאוחר יותר על המחלקה, בטענה שהם עובדים של שפיר ולכן זכאים לתשלומים שונים עם פיטוריהם. עם זאת, בית הדין האזורי בחיפה דחה את תביעתם, וקבע כי אין יחסי עובד-מעביד. המערערים ערערו על החלטה זו. השאלה המרכזית הייתה האם המערערים פועלים להקמת שותפות או שהם עובדי שפיר. בית המשפט בחן את הנסיבות ומצא כי מעמדם של המערערים נותר ללא שינוי לאורך כל עבודתם בשפיר. הם נהנו מסמכויות ניהוליות ומתנאי עבודה, כמו שעות עבודה לא מפוקחות ולא מוגבלות, וביטוח מנהלים - מה שמעיד על שותפות ולא על יחסי עבודה. בנוסף, ציין בית המשפט כי פיצויי המערערים נועדו להתאים להסכם השותפות. העובדה ששפיר התייחסה למערערים כעובדים בחלק מהמסמכים ורשמה אותם ככאלה ברשויות המס לא הספיקה כדי לבסס יחסי עבודה, מה גם שההסכם הראשוני היה להקמת שותפות. זאת ועוד, המערערים לא הביאו ראיות לכך שקיבלו פיצוי כשותפים שפירים, והזמן שבילו אצל שפיר היה סביר לצורך הקמת שותפות. בית המשפט התייחס גם לניסיונם של המערערים להגיש מסמכים חדשים בשלב הערעור, אך קבע כי אין בהם כדי לשנות את התוצאה, שכן אין להם הצדקה שלא להציגם קודם לכן. לבסוף, גם הערעור שכנגד בעניין קיזוז פיצויים נדחה, שכן בית הדין לא מצא יחסי עובד-מעביד, ולא הייתה לו סמכות לדון בתביעה שכנגד. כתוצאה מכך, פסק הדין המקורי אושר, והן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו.