ת"א 279/05

תקציר

הסכסוך בין התובעים לנתבעים נסוב סביב הסכם מכר מיום 18.7.04 לנכס, שהתובעים לא ציינו בהצהרת הפתיחה שלהם, לא היה ההסכם הראשון בין הצדדים. התברר שהיו שני מסמכים קודמים: מזכר הבנות מ-20 ביולי 2002 ומסמך משלים אליו. זאת ועוד, התובעים נמנעו מלציין כי הנתבעים מחזיקים בנכס משנת 2002. התובעים לא פירטו פרטים אלה בתצהיריהם, וגם הנתבעים לא היו גלויים לגבי ההסכמים הקודמים. במהלך הדיון התברר כי קיימת שרשרת הסכמים החל משנת 2002, במסגרתם הנתבעים השתלטו על הנכס וביצעו תשלומים בגין הרכישה, בעוד התובעים קיבלו תשלומים אלה כחלק ממחיר המכירה. בית המשפט קבע כי הסכם המכר הוא חלק ממערכת יחסים מתמשכת בין הצדדים שהחלה בשנת 2002. עוד נקבע כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים הפרו באופן יסודי את ההסכם משנת 2004, דבר שהיה מצדיק את ביטולו. יתר על כן, התובעים לא מסרו הודעת ביטול תוך זמן סביר – הם לא הוציאו התראה ולא עשו כל ניסיון להסדיר את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט. הנתבעים לא יכלו לעמוד בהתחייבותם לשלם עבור הנכס משום שהתובעים לא הסדירו את חובם לבנק המשכנתאות, תנאי מוקדם להלוואת הנתבעים. התובעים היו מודעים לחוב זה, כאמור בהסכם המכר, אך לא ניסו לפתור אותו, למרות שזו הייתה אחריותם לעשות כן על פי ההסכם. בנוסף, בית המשפט מצא כי שני הצדדים הגיעו להסכמות בעל פה מחוץ לחוזים הכתובים, לרבות ביצוע עבודות בנייה על ידי הנתבעים בנכס התובעים בכפר שיבלי, אשר יקוזזו ממחיר רכישת הדירה. התובעים הודו גם כי סיכמו עם קבלן לבניית תוספת לביתם, דבר המצביע על תשלומים נוספים מעבר להסכמים הכתובים. בסיכומו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים לא הביאו די ראיות כדי להוכיח הפרה יסודית של הנתבעים שתצדיק את ביטול החוזה, וכי לא ניתנה לנתבעים הודעה ראויה על ביטול. לפיכך, התביעה נדחית, והתובעים נושאים בהוצאות המשפט של הנתבעים ובשכר טרחת עורך הדין בסך 20,000 ₪, כאשר הפרשי ההצמדה והריבית המשפטית נצברו ממועד פסק דין זה.