ת"א 62455-12-13

תקציר

זהו סיכום פסק הדין. התובעים, המורכבים משותפים רשומים וחברה בע"מ, תבעו את הנתבע על סך 250,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע, בטענה כי פרסם פרסומים מכפישים אודותיהם בשלוש הזדמנויות. הנתבע טען כי דבריו לא כוונו כלפי התובעים אלא כלפי צדדים שלישיים, וכי עומדות לו הגנות שונות לפי חוק איסור לשון הרע, לרבות תום לב, חובה משפטית ומוסרית ודיונים בהליכים משפטיים. הוא גם טען להצדקה כהגנה. בית המשפט בחן שלושה פרסומים נשוא התביעה. המכתב הראשון והשלישי נשלחו לעורך דינם של התובעים, והמכתב השני מוען לרשויות המקומיות. בית המשפט מצא כי המכתבים מהווים לשון הרע, אך לנתבע מספר הגנות תקפות. שני המכתבים שנשלחו לעורך הדין של התובעים לא נחשבו ללשון הרע משום שנשלחו לעורך הדין כבא כוחם של התובעים, ולכן לא ניתן היה לראות בהם פרסום לצד שלישי. המכתב השני, שנשלח לרשויות המקומיות, נמצא כצעד סביר ומידתי שעל הנתבעת לנקוט בהתחשב בנסיבות המחשידות המפורטות בתיק הבנייה. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי פעל בתום לב והיה לו אינטרס אישי לגיטימי לחשוף עוולות פוטנציאליות מצד התובעים. התנהלותו של הנאשם נמצאה כפגיעה מינורית ומידתית, במיוחד נוכח השפה הזהירה והחשדנית בה נעשה שימוש במכתב. באשר לסוגיית הנזק, קבע בית המשפט כי על תאגיד להוכיח נזק ממוני לצורך קבלת פיצוי בגין לשון הרע, וכי ההוראה הכללית בחוק איסור לשון הרע המאפשרת פיצוי ללא הוכחת נזק אינה חלה על תאגידים. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לנזק, ולכן תביעתם נכשלה. לבסוף, דן בית המשפט בקצרה בטענת הנתבע כי התביעה מהווה תביעת SLAPP, ומצא כי בעוד שייתכן שהתובעים היו מונעים להשתיק את הנתבע, הטענה אינה חסרת כל בסיס. עם זאת, נוכח תום ליבו של הנתבע ואופייה המוצדק של ביקורתו, דחה בית המשפט את טענת ההשתק והורה לתובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.