עת"מ 314/05

תקציר

העותרים, שבבעלותם דירה בבניין בן שתי קומות בירושלים, ביקשו לבצע מספר שינויים ברכושם. הם פנו לוועדה המקומית לקבלת היתרי בנייה, שאישרה חלק מבקשותיהם ודחתה אחרות. הן העותרים והן הדיירים המתנגדים של הבניין הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (להלן: "ועדת הערר"). בפברואר 2005 קיבלה ועדת הערר החלטה שאישרה חלק מהחלטות הוועדה המקומית והפכה אחרות. העותרים, שלא היו מיוצגים על ידי עורך דין, הגישו עתירה לבית המשפט הישראלי נגד החלטת ועדת הערר. לטענתם, החלטות רשויות התכנון אינן סבירות ומפלות. בית המשפט בחן את המקרה ומצא כי החלטת ועדת הערר שלא לאשר הרחבת חלון בחזית המזרחית של הדירה הייתה סבירה, שכן היא התבססה על הצורך לשמור על שלמותה האדריכלית של החזית. גם החלטת הוועדה בעניין המדרגות המובילות מהדירה לרחוב נמצאה סבירה, שכן בית המשפט הסכים כי הן מהוות סיכון בטיחותי. טענות העותרים בדבר אפליה בטיפול בבקשותיהם לא הוכחו. עם זאת, בית המשפט מצא לנכון בבקשת העותרים להפוך חלון לדלת, שכן הכניסות הקיימות לדירה אינן יציבות בשל בעיות יסוד הבניין. הבטחת הגישה לדירה הייתה סבירה וקיבלה קדימות על פני שיקולים אדריכליים. לפיכך, הונחה הוועדה לאשר שינוי זה בתוך 60 יום תוך צמצום סיכוני הבטיחות. באשר להסבת בור מים למרתף מגורים, ציין בית המשפט כי רשויות התכנון טרם הגיעו להחלטה סופית. משכך, העתירה בעניין זה הייתה מוקדמת מדי ונדחתה. העותרים היו חופשיים לעתור שוב לאחר סיום הליכי התכנון. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר התנהלות פסולה והטיה כלפי רשויות התכנון. ככלל, העתירה התקבלה באופן חלקי, כאשר ועדת הערר הונחתה לאשר את ההסבה מחלון לדלת ולהקפיד על אמצעי בטיחות. העתירה בעניין הבור נדחתה בטרם עת, ולא נפסקו הוצאות. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של הצדדים וסימנה את סיום התיק.