ע"א 8761/17

תקציר

בפסק הדין בעניין תחולת חוזה 85 ודמי השימוש במקרקעי ציבור המוחזקים בידי המשיבות, הכריע בית המשפט במחלוקת בשאלה האם המדינה רשאית לגבות מהמשיבים אגרות בגין שימוש במקרקעין בגין גוש 137. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה במידה מצומצמת, וקבע כי המשיבות נדרשו לשלם דמי שימוש מלפני שבע שנים קודם לתביעה שהוגשה בשנת 2010, למרות שלא אימץ באופן מלא את טענות המדינה. פסק הדין הראשוני של בית המשפט קבע כי חוזה 85 אינו מזכיר את גוש 137, ומכאן משתמע כי המשיבות אינן חייבות בדמי שימוש על פי אותו חוזה. למרות שהמדינה נמנעה מלכלול במפורש את גוש 137 בחוזה 85, בית המשפט הכיר בכך שחוסר המעש של המדינה במשך עשרות שנים, למעט הודעת פינוי משנת 1999, מצביע על קבלה משתמעת של השימוש של המשיבים במקרקעין. עם זאת, רישיון משתמע זה הסתיים בשנת 1999 כאשר המדינה הביעה את דרישתה לאגרות; משכך, חויבו המשיבות לשלם מנקודה זו, תוך כיבוד תקופת ההתיישנות. ההחלטה מתחה ביקורת על המדינה על ניהול ותקשורת לא עקביים בנוגע למקרקעי ציבור, אך הדגישה את האינטרס הציבורי על פני היתרון המסחרי הפרטי. השופט י' אלרון חלק על כך, וסבר כי התנהלות המדינה בעבר משמעה שימוש נסבל לאורך זמן ללא שכר טרחה על ידי המשיבות, ולפיכך התנגדה להטלת אגרות לתקופה זו. בסופו של דבר, פסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז קבע, וחייב תשלום דמי שימוש החל משנת 1999. הערעור התקבל ללא הכרעה בסוגיות מע"מ, דבר המשקף חוסר שביעות רצון מהתנהלות המדינה אך מכיר בטענותיה התקפות מהתקופה האמורה.