ת"א 53356-05-11

תקציר

המקרה נסוב סביב הגדרת "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת והאם המסרונים ששלחו הנתבעים לתובע מהווים כאלה. החוק מגדיר דבר פרסומת כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". בית המשפט מפרש הגדרה זו באופן רחב, לא במובנה המקובל והיומיומי, אלא באופן הנותן תוקף לתכלית החקיקה. במקרה זה, המסרונים ששלחו הנתבעים עודדו את התובע להוציא כספים באמצעות פירעון חובו. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי ההודעות מהוות "דבר פרסומת" על פי החוק. ההודעות נשלחו על ידי הנתבעים לקבוצה גדולה של נמענים, ככל הנראה כל או רוב החייבים של פלאפון, והכמות והתדירות המוגזמות של ההודעות (46 מסרונים בסך הכל) תומכות בפרשנות זו. עוד קובע בית המשפט כי הנתבעים נופלים להגדרת "מפרסם" על פי החוק. מאחר שמדובר במקרה תקדימי, השופט פוסק לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪ משני הנתבעים, המוחזקים באחריות משותפת ולחוד, בצירוף שכר טרחה וריבית נוספים. בקשת התובע לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש נדחית. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.