ו"ע 42013-02-18

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לשכר הטרחה הנדרש לערעור על שומות מס. החקיקה הנוכחית דורשת תשלום קבוע עבור כל ערעור, ללא קשר לשווי המס שבמחלוקת. התובעים טוענים כי שכר טרחה זה אינו סביר ומופרז בעניינם משום שהסכום עליו הם מבקשים לערער קרוב מאוד לאגרה הנדרשת לצורך הגשת הערעור, דבר המקשה על ניהול עניינם. בית המשפט מכיר בחשש זה אך בסופו של דבר קובע כי האגרה סבירה, שכן היא דרך פשוטה ויעילה לגביית אגרות בערעורים, ובמרבית המקרים היא מיטיבה עם המערערים. עוד מציין בית המשפט כי שכר הטרחה משמש סף לסינון תביעות סרק, וכי קיימות הוראות לפסיקת הוצאות משפט למערערים במקרים חריגים בהם הערעור מוצדק. על כל מערער לשלם את האגרה, המהווה במקרה זה סיכון כלכלי שעליו ליטול על עצמו אם ברצונו להמשיך בערעורו. עוד צוין בהחלטת בית המשפט כי השומות עליהן מערערים הן אישיות לכל נישום ומתייחסות לעסקאות מכר נפרדות, כלומר נדרש ערעור ואגרה נפרדים לכל אחת מהן. לבסוף, השופטים קובעים כי החקיקה הקיימת בנושא שכר הטרחה ברורה ויש להקפיד עליה, ולכן על כל מערער, או תא משפחתי בעניינם של בני זוג, לשלם את האגרה עד למועד מסוים או לדחות את ערעורם. התובעים יישאו גם בהוצאות הנתבע, הקבועות על 200 ₪ כל אחת.