עת"מ 27204-10-18

תקציר

פסק הדין דן בדחיית עתירה המערערת על פסילת מועמד לפי סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות. סעיף זה פוסל כל מי שנידון למאסר של למעלה משלושה חודשים מהתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות לתקופה של שבע שנים לאחר ריצוי עונשו. העותרים טענו כי המועמד ריצה את עונשו בעבודות שירות ולכן אין להטיל עליו פסילה זו. עם זאת, בית המשפט קבע כי עבודות שירות אינן צורת ענישה שונה ממאסר בפועל, אלא דרך שונה לריצוי אותו עונש. כוונת המחוקק, כפי שעולה מדברי ההסבר לחוקים הרלוונטיים, היא שעבודות שירות ייחשבו כמאסר בפועל, ללא נוסחת המרה שתבחין בין שתי שיטות ריצוי העונש. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי עונשו של המועמד הזכיר במפורש את אופיין המחפיר של עבירותיו, מה שהופך את הוראות הפסילה לחלות עוד יותר. בפסק הדין הוזכרה גם הסכמתו של המועמד לרצות עבודות שירות ללא כל טענה לגיור, דבר המעיד על הסכמתו לעונש. בנוסף, בית המשפט העליון קבע בעבר כי הזכות לבחור ולהיבחר אינה מוחלטת וניתן לאזן אותה עם שיקולים אחרים, שבמקרה זה הוא הצורך להבטיח כי אנשים שהורשעו בעבירות קלון ייפסלו מלהתמודד לתפקיד. משכך, נדחתה העתירה, המחזקת את הפרשנות לפיה מאסר בפועל שריצה עבודות שירות שקול למאסר מסורתי ללא כל הבחנה לצורך סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות.