סע"ש 29130-09-20

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת על פרשנותו ויישומו של סעיף 103א לצו המועצות המקומיות, שעניינו העסקת קרובי משפחה בשלטון המקומי. המשיב, מר אל-עמור, זכה בפסק דין שאפשר להעביר את עניינו להחלטת ועדת מינהל השירות במשרד הפנים ללא אישור המועצה. משרד הפנים, המבקש, מתכוון לערער על פסק דין זה וביקש עיכוב ביצוע, בטענה כי אי עיכוב יישום פסק הדין יהפוך את ערעורם לתיאורטי. לטענתם, פסק הדין טומן בחובו טעויות משפטיות מהותיות וכי הליך האישור הנורמטיבי הדו-שלבי הקבוע בסעיף 103א הוא דרישה מהותית. מנגד, טוענים המשיב והמועצה כי יש לעמוד על תילו של פסק הדין, וכי המבקש לא סיפק סיבה מספקת המצדיקה עיכוב ביצועו. בית המשפט, בבואו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, שקל את סיכויי ההצלחה בערעור – שהוא מוצא אותו משמעותי אך לא מופרך – ואת מאזן הנוחות של הצדדים. בית המשפט מציין כי סיכויי ההצלחה של המבקש אינם גבוהים דיים כדי לגבור על זכותו של המשיב ליישם את פסק הדין לטובתו. יודגש, כי טענתו העיקרית של המבקש, לפיה עניינו של המשיב היה צריך להיות מובא בפני המועצה, אינה קשורה לתוכן ההחלטה ומשכך, אין בהפצתה כדי לעכב את הליך הערעור. זאת ועוד, עיכוב פרסום החלטת ועדת מינהל השירות עלול לגרום נזק בלתי הפיך למשיב, בעוד שטענות המבקש לפגיעה פוטנציאלית אינן משכנעות. לפיכך, בית המשפט דוחה את הבקשה וקובע כי על משרד הפנים להגיש את החלטת הוועדה למשיב ולמועצה עד ליום 6.12.2020. פסק הדין יישלח לשני הצדדים.